הכל התחיל מהקורס הזה של אוניברסיטת ייל. הם פירסמו שבעקבות המצב וכל זה, הקורס נפתח לקהל הרחב בחינם. The science of well-being הם קוראים לקורס. נו, מציעים לך אושר ועוד בחינם, לא תיקח? מה עוד שקורונה. אז נרשמתי. את השבוע הראשון עברתי בהתלהבות. גם את השני. קיבלתי מאה במבחן הראשון. אחר כך התחלתי טיפה לרמות – לדלג קטעים, להציץ לפרקים הבאים. אני תקועה בשבוע חמש. לא יודעת מה יהיה. דבר אחד בכל זאת נשאר איתי. במאמר שהתפרסם בשנת 2000, טבעו שני חוקרים, דן גילברט מהרווארד וטימוטי ווילסון מאוניברסיטת וירג’יניה, את המושג Miswanting.
הרעיון הוא פשוט
אנחנו חושבים שדברים מסויימים יעשו אותנו מאושרים יותר אבל אנחנו טועים.
הרבה שאלות יכולות להשאל בהמשך לקביעה הזאת – איך אנחנו יודעים שזאת טעות? אם זאת טעות, אז למה בכל זאת אנחנו עושים את זה? וכמובן – אם כך – מה כן עושה אותנו מאושרים?
אבל אני לא חשבתי על כל אלה. אני נשארתי שם. עם המילה הזאת
miswanting
היא הקיפה אותי.
מצאתי עצמי מתהלכת (בבית, כמובן בבית. פוסעת בין הסלון למטבח, בין השירותים לספה) ומסביבי, כמו טינקרבל מעצבנת, מרחפים כל מיני דברים. דברים שרציתי. עכשיו ובימים אחרים. ולא עצרתי בדברים שאפשר למשש, ריחפו ובאו להם גם אנשים ומקומות ורגשות ומלא מלא רצונות.
אחרי שהתאוששתי, התיישבתי והחלטתי למצוא לזה שם בעברית.
miswanting זאת מילה מושלמת. רציתי למצוא משהו דומה בעברית – משהו פשוט ואינטואיטיבי.
וזה הכי קרוב שמצאתי
יש לכם רעיונות אחרים? אשמח לשמוע
ואז קרה עוד משהו
באחת מהשוטטויות שלי בין המקלחת למיטה, נתקלתי בזה
ומיד ידעתי מה אני צריכה לעשות. אין כמו בגדים לעזור לך לחשוב על כל אותם רצונות שאלפי ציפיות תלויים על צווארונם. ציפיות שנכזבו יותר פעמים משהיינו רוצים להודות. אז זה מה שאני הולכת לעשות. אני הולכת לעבור פריט פריט, ללבוש אותו למשך יום שלם, לחשוב עליו, להרגיש אותו, לחוש מה אני בתוכו ואז להחליט, הלי הוא או לא לי. הזמנים האלה מספקים לי הזדמנות חריגה במיוחד. הבגד ימדד ללא קשר למקום או ארוע, ללא תלות במזג האויר, מי יראה אותי ומי לא. רק אני והמראה. שמלות ערב ילבשו כאחרונת הפיג’מות. בני הבית מוזמנים לומר את שעל ליבם אבל בסוף, אני אחליט רק לפי פרמטר אחד – איך הבגד הזה גורם לי להרגיש. כשששנינו לבד, ואף אחד לא רואה, כשזה רק אני והוא מול המראה – האם הוא עושה אותי מאושרת.
I Did the math in my head – I will have to go through 250 items. If I wear 2 pieces on average (sometimes a dress will be only one but then I can have a pants, a cami and a sweater the other day) . I can switch in the middle of the day. One outfit when I wake up and the other one after I exercise and shower and dress up for dinner. 250 divided by 4 is 62.5. let’s say I will need to skip a day or two. 3 months then. That’s what I need. I will also need some rules to go by.
Here are the challenge rules:
1. I start on the left side of my closet. Go from left to right. No skips
2. Once an item was chosen, can pick any other item to go with it (pants for a shirt, blouse for a skirt etc.)
3. No accessories. No belts, scarves or jewelries.
4. Shoes, underwear , socks and stockings are out of scope. As well as outerwear – coats and rain jackets
5. Ask for people’s opinion. Decide alone.
6. Absolutely NO shopping, until this is all done
