“Maman, le vieux pervers de Montmartre m’a demandé d’être à nouveau son modèle. J’ai dit oui mais lui ai donné le regard”
“Bonne fille. Qu’a-t-il fait?”
“M’a donné six francs”
"אמא, הסוטה הזקן של מונמארטר ביקש ממני להיות שוב דוגמנית שלו, אמרתי שכן, אבל נתתי בו את המבט"
"ילדה טובה, מה הוא עשה?"
"נתן לי שישה פרנקים"
“Mom, Miss Dunham gave me the Marzipan role again”
“Really? who is doing the Sugar Plum Fairy?”
“Miley. Again”
“Oh Hun, don’t worry about it. Lets go to the mall. You will need a new tutu”
“אמא, מיס דנהאם שוב נתנה לי את התפקיד של המרציפן”
“באמת? מי עושה את פיית שזיף הסוכר?”
“מיילי. שוב”
“אוי מותק, אל תדאגי. בואי נלך לקניון. את תצטרכי חצאית טול חדשה”
כמה מחשבות על סטריאוטיפים ומקובעות מחשבתית:
- גבר מבוגר המבלה את מיטב ימיו בציור ילדות קטנות בשמלות טוטו חייב להיות סוטה
- ילדות בנות ארבע עשרה הן יפות
- אמא אמריקאית היא דחפנית כפייתית וחומרנית קומפולסיבית
- כולם יודעים מי זה דגה אבל אף אחד לא שמע על מארי ז’נבייב ואן גואטם
- פיית שזיף הסוכר נחשבת יותר מהמירליטונים