Day 11
יש לי משהו עם קטיפה ירוקה. זה בד של גיבורות. משהו שקשור בתושיה.
זכרון ראשון – שרה גיבורת נילי. אני חושבת שהייתי בת תשע או עשר. המילים של דבורה עומר היכו בי גלים עוד ימים רבים לאחר שסיימתי לקרוא. אני עדיין רואה את התמונה – שרה, מוכה וכואבת, הולכת גאה ברחובות העיירה. לבושה בשמלה של קטיפה ירוקה.
מתוך: שרה גיבורת “נילי”, דבורה עומר, הוצאת ספרים יוסף שרברק בע”מ. ציירה: תרצה
כמה שנים מאוחר יותר הלכתי עם אמא לראות את חלף עם הרוח. ושוב אותה סערת רגשות שרק סיפור טוב יכול ליצור. יחסי האהבה – שנאה היו קצת מבלבלים בשביל ילדה בת 12 אבל השמלות… הו השמלות. ואחת במיוחד. מקטיפה ירוקה.
שפה אחרת, זמן אחר, ולא מפה אלא וילון, אבל הסיפור אותו סיפור – התושיה הצומחת ממצוקה, הכח (וההונאה) הטמונים בלבושה של אשה
מכנסי הקטיפה הירוקה הללו הם הכי קרוב שיכלתי להגיע. הסיבה שאי אפשר להבחין בכך שהם ירוקים היא שהם כל כך ירוקים עד שהם שחורים
וביחד עם הז’קט הזה – דוגמא עדינה בגוון אפור ירקרק – הם חליפת הסופר-וומן שלי
In – 2
Out – 0
אנג’לינה והאקססורי בימים טובים יותר (דיילימייל)