Day 23
הסרט הראשון שראיתי היה גם הסרט הראשון שיצאתי ממנו באמצע. זאת היתה הקרנה מיוחדת לכל חברת הילדים. התאספנו באולם הספורט מרוגשים, הצטופפנו על הרצפה ומתחנו את הראשים אל הקיר הלבן שמולנו. הסרט היה הקוסם מארץ עוץ. הכל התחיל ממש בסדר,עד שהגיעה המכשפה הרעה. אני לא זוכרת את הפרטים, רק זוכרת את עצמי מתרוממת מהרצפה וטסה בכל כוחי החוצה, רצה בשבילי הקבוץ החשוכים, עד שהגעתי ממרת בבכי אל בית האריזה, אל לאה, המטפלת. את שארית הערב העברתי במיון תפוחים לצידה של לאה. אני יודעת, הספור הזה נשמע בעצמו כמו סרט על ארץ אחרת, אבל לא נעסוק בו הפעם. העניין הוא שתמונה אחת נשארה חרוטה במוחי כתמונת הפחד האולטימטיבית
Since the beginning of time, stripes used to symbolize evil, danger, something to be afraid of
Think about a bee tail, a prisoner uniform, a clown face
That is, till the French came and, as they usually do, managed to turn what is strange and weird and scary to something interesting and special and sexy. It was Coco Chanel, of course, that introduced the marinière to the fashion world, and Jean Paul Gaultier who elevated it to an evening wear.
EVERYBODY – artists, poets, movie starts – all were taken by the power of stripes
Wearing stripes is to be seen, claim space, command attention. in short, it is a manifesto of self confidence on the verge of self delusion, AKA Joseph and his wonderful striped coat.
No wonder I never wore stripes
I mean, I have it in my closet. Two, actually. Just in case I will feel the urge to get some attention.
Didn’t really happened until now
However, Desperate Times Call for Desperate Measures so today, I’m turning my Zoom video on with my never-worn-before Breton shirt
I’m saying, if you gonna do it – do it all the way. I’m pairing my shirt with a flare leg pants to go for the full sailor look.
What did I want?
To not give a damn
Miswanting?
Still working on it. It takes a lifetime to become French.
In – 4
Out – 0
