Day 4
הכרתי פעם ספרדי אחד שממש עיצבן אותי
לכאורה היה שם הכל – שיער כהה חלק ועיניים חודרות והפה החושני ביותר שראיתי מעולם. ישבנו באיזה קפה, השמיים היו כחולים. אני חושבת שאפילו פאקו דה לוצ’יה התנגן ברקע. הוא הסתכל לי עמוק בעיניים ואמר בקול חושני: “שנתחיל?”
אי אפשר לומר שלא היתה פה הסכמה. אפשר היה להבחין בברור שהנהנתי. יכול להיות שזאת היתה אשמתי. אולי לא הייתי מספיק ברורה. קשה להיות ברורה כשהגרון נשנק מהתרגשות. בכל מקרה, כשהוא שלף את הלפטופ באלגנטיות של חתול והחל לעבור איתי על רשימת המשימות בפרוייקט המשותף עליו עבדנו, כבר הייתי חייבת לשתף פעולה. מאז אני לא אוהבת ספרדים.
אנשים המסרבים להענות לציפיות הז’אנר שלהם אני דוקא מחבבת.
את החצאית הזאת קיבלתי ממ’ שהיא חברה טובה ומתלבשת מעולה. החצאית בהחלט מתחה את גבולות הז’אנר שלי שהיה ניתן לסכם אותו עד כה כ”סולידיוּת עם נגיעות”. בואו נאמר שהיתה בה עליצות שאינה מתלבשת עלי באופן טבעי.
Can we dress out of character? Maybe. But not for long.
So this one stayed in the closet for a long long time
אבל אולי הגיע הזמן? ואם לא בימי שחרור אלה, אימתי?
In – 2
Out – 0
A Spanish man in character