ככה היא באמצע

Day 8

האם אפשר להגדיר את חצאית המידי רק על ידי מה שהיא לא?

כי היא…
לא צעירה מדי, לא גבוהה מדי,
לא נמוכה מדי, ככה היא באמצע
לא חכמה מדי, לא טיפשה מדי
היא כל מה שרציתי לפי המידה

מילים: אלון אולארצ’יק, דני סנדרסון, מנחם זילברמן
לחן: אפריים שמיר ויצחק קלפטר

קיצור תולדות האורך

בתחילה הכל היה מכוסה. החצאיות היו צריכות לגרד את הרצפה.

אחר כך, לאט לאט, החל גובה המכפלת לעלות. בשנות העשרים קוקו שאנל שיחררה את הנשים מהמחוך ובאותה הזדמנות חשפה קצת רגליים.

בשנות הארבעים והחמישים היה הדבר ככה – חצאיות רחבות, מתנפנפות, מאד נשיות. מסתיימות איפשהו בין הקרסול לברך. ההבטחה לאושר המושלם היתה שילוב של לבוש מהוגן עם האקססורי הנכון.

ואז הגיעו שנות השישים והמיני והעיפו הכל לעזאזל. זה לא עבר בקלות. ב 1970 הכריז ג’ון פיירציילד ב WWD שזוהי “שנת המידי” ומיד החלה מלחמת עולם שהיתה על הכל חוץ מעל אופנה – על הזכות לחרות והגדרה עצמית, על מוסר ומוסרניות ועל מי מחליט. הקרב הזה, לטעמי, לא הוכרע עד היום, אבל חצאית המידי נכנסה לתוך ארגז הכלים שלנו במקום הראוי לה – כעוד אופציה.