Day 9
היום יום הָאֵם. כמה הולם שאני מתלבשת בבגדי עבודה.
כבר שנים רבות שאני מחזיקה שני סוגי בגדים בארון. כאלה שאני אוהבת, וכאלה ש”מתאימים למשרד”. בקורס הרילוקיישן לימדו אותנו את חמשת קודי הלבוש:
Black tie – לא ממש הקשבתי כי חשבתי שזה לא נוגע לי. big mistake (כמו שתראו כשנגיע לפרק המצער על השמלה השחורה ממייסיס)
Cocktail – גברים בחליפות ועניבות, נשים בשמלות באורך הברכיים
Business Formal – חליפת מכנסיים או חצאית
Business Casual – מכנסיים מחוייטים, חולצות כפתורים, לא ג’ינס ולא סניקרס
Casual – בהקשר של העבודה – מה שרוצים בתנאי שלא מלוכלך או קרוע
המשרד שלנו תמיד היה “Business Casual” ובימי שישי – איזה כייף – Casual.
אני דוקא אוהבת Business Casual. מכנסיים מחוייטים גורמים לי להרגיש ארוזה. מוגנת. מוכנה לקרב. הדוגמא בכחול – שחור הופכת אותם לטיפה יותר אישיים מאשר המכנסיים האפורים / שחורים הסטנדרטיים. הסוודר הקצר עם הצוארון המעניין הופכים את התלבושת למשהו פחות סתמי. שנים לבשתי את זה
ובכל זאת, הבוקר, איך שלבשתי את זה, נפלה עלי עייפות. ואיזו מלנכוליה
בספר המצויין “היסטוריה של מהירות – מדריך פילוסופי ומעשי להאטה” כותב עמית נויפלד על המושג “איזון עבודה-חיים” כך:
הרעיון של איזון עבודה-חיים, לפיכך, טומן בחובו את ההנחה כי העבודה צריכה לקבל משקל זהה לשאר פעילויות החיים. הזמן שאנחנו משקיעים בעבודה שווה לזמן שאנחנו משקיעים בילדים, בחברים, בתחביבים, במעורבות פוליטית או התנדבותית, בבהייה ובפעילות גופנית…כדי שנוכל להשיב את העבודה למעמדה הטבעי, משלח יד התומך בחיים, מוטל עלינו לנקוט עמדה יותר ברורה: אנחנו צריכים להצהיר על רצוננו לצאת מאיזון, על הרצון לעבוד פחות.
אז הכרחתי את כל בני הבית לשבת איתי ולראות את “השטן לובש פראדה”. כן, אני יודעת, כבר ראינו אלף פעם, אבל זה היום שלי וזה מה שבא לי
ואז הגיע הקטע כשאנדי מתלוננת בפני נייג’ל (סטנלי טוצ’י המופלא) שהחיים הפרטיים שלה מתפרקים, והוא עונה לה במשפט האיקוני:
“That’s what happens when you start doing well at work. Let me know when your entire life goes up in smoke, means it’s time for a promotion”
זה היה הרגע שלי ללכת מהר לפשוט את הבגדים ולהכנס לפיג’מה
“Dress for Success” היה הדבר שלי שנים רבות. לא הוגן להסתכל אחורה ולחשוב שהכל היה בזבוז. אבל טפשי להסתכל קדימה ולרצות את אותו הדבר
פתאום הבחנתי כמה הסוודר הזה הוא נוקשה ומרובע ובעיקר מסתיר כל קימור ואישיות. את המכנסיים אני עדיין מחבבת. מי יודע, אולי יום אחד עוד אצטרך להגיע לאיזה חלל פתוח במשרד בקומה השמינית
In – 1
Out – 1
